הלוחם ושברו
איזה קטע, הייתי בטוח שאני לוחם.
מה קורה כאשר סא"ל מג"ד בשריון מגלה שאינו לוחם?
לאחרונה, נדהמנו לגלות ששנת 1999 הפכה לקו פרשת המים עבור החיילים הלוחמים בצה"ל.
תחילתה של החשיפה של אירוע זה היא בשיחת טלפון אותה אני מקבל מעו"ד ד"ר אייל כהן שמספר לי איך חודשים הוא מנסה לקבל רישיון לנשיאת נשק ונדחה שוב ושוב. היות והוא עו"ד, החל עו"ד כהן לשלוח מכתבים בדרישה להסבר מדוע אינו מקבל את רישיון הנשק ומדוע אינו מקבל הסבר כל שהוא. לאחר חלופת מכתבים ומיילים, נענה עו"ד כהן שלא יקבל רישיון נשק היות והוא לא לוחם ומי שאינו לוחם לא רשאי להחזיק בנשק. עו"ד כהן פנה אלי ויחד שוחחנו עם נציגת הצבא. אציין שזו הייתה שיחה שנייה בה ביקש עו"ד' כהן לשוחח עם בכיר/ה יותר. הקשבתי לשיחה ולהסבר שלה לעו"ד כהן שאינו לוחם. חשוב לציין שעו"ד כהן שרת כלוחם בחייל התותחנים, היה בלבנון, היה בהיתקלויות ובנוסף עו"ד כהן הוא נכה צה"ל. בשלב הזה נכנסתי לשיחה, מסרתי לנציגת הצבא את המספר האישי שלי ואת שמי ובקשתי לקבל את המידע האם אני נחשב כלוחם? מודה שהיה מוזר לקבל את תשובתה. אני לא מעודכן כלוחם. כן, גם אני לא לוחם. ובכן איך אני בכל זאת מוגדר?
אתה מוגדר כמדריך מממי"ם, הסבירה לי הנציגה בנימוס.
מעניין, מי כן מוגדר כלוחם? כי אני לחמתי במלחמת לבנון הראשונה כמפקד טנק בגזרה המזרחית בין היתר מול הסורים. סיימתי את שירותי הצבאי כסא"ל מג"ד שריון. מסרתי לאותה נציגה את המספר האישי של בעלה של אחותי שהיה קצין בשריון ונהרג במבצע כראמה. קיבל אות על גבורתו. השאיר את אחותי בת ה – 19 וחצי בהריון עם ביתו אותה לא ראה מעולם. גיבור בהגדרה. גם הוא לא מוגדר כלוחם. תשובתה של הנציגה הכתה בלב. אין דרך להסביר את התחושה. בעצם אומרים לנו שמשנה מסוימת וללא קשר לתפקיד או לכל פעילות קרבית שלנו כחיילים בצבא, אנחנו לא מוגדרים כלוחמים.
יצאנו להבין את הנושא ולמדנו שביטול סטאטוס הלוחם לכל הלוחמים לפני שנת 1999, יוריד משמעותית את מספר ההיתרים למתן נשק. בנוסף, מצאנו שע"י הורדת מספר הלוחמים, אפשר לדווח לכאורה דיווח כוזב על מספר הלוחמים בצבא וכך לחזק טענות שונות הקשורות לחוק הגיוס. אני בוחר שלא לפרט ולדון בשתי הדוגמאות אותן ציינתי היות ונראה שחשוב יותר להתמקד בעצם הרעיון הבעייתי מאוד בשימוש בהגדרת הלוחם ובשיתוף הפעולה של הצבא, כדי להשיג יתרונות במהלכים שונים.
כאשר נכנס השר בן גביר לתפקידו, אחת מההכרזות הראשונות איתן יצא לציבור הייתה הקלה במתן רישיונות נשק לאזרחים. לנוכח סיקולי הפיגועים בהם השתתפו אזרחים שפשוט היו בסביבת הפיגוע והגיבו ראשונים ובכך סיכלו את המשך ההרג, נוצרה ההכרה ביתרון של נשיאת נשק ע"י אזרחים. גופים רבים מתנגדים למהלך בטענות שונות. לחלק מגופים אלו יש את היכולת וההשפעה וכאשר הם חשבו איך לבלום את ההיתרים לרישיון נשק, הגיעו למגבלה שנדרש להיות לוחם כדי לקבל נשק.. הבנו שחייל שהשתחרר לפני שנת 1999 אינו מוגדר כלוחם. על פניו הרעיון שחיילי צהל שנלחמו על קיומינו כאן מאז קום המדינה במערכות עליהן גדלנו כמו מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, אינם נחשבים כלוחמים, הוא רעיון מקומם בלשון המעטה. השאלה "למה?" מהדהדת סביב האירוע המוזר מאוד הזה. ההבנות היו מקוממות אף יותר. גילינו שהגדרת חייל כלוחם או לא לוחם, לכאורה משמשת ככלי איתו אפשר למנף מהלכים שונים.
לוחמים הם גיבורים לאומיים המגנים על עמינו ועל מולדתנו. הם מסכנים את חייהם למען ערכים נעלים של חירות, ביטחון וצדק. לוחמים מונחים על-ידי אומץ לב, נחישות ומסירות נפש לפקודה ולמשימה. בהיסטוריה המאוד קצרה שלנו כמדינה, מצאנו לוחמים רבים שהפכו לסמלים לאומיים והשפיעו על מהלך האירועים. לוחמי היחידה המובחרת ה – 101 היו דוגמא ללוחמים אמיצים שפעלו ללא היסוס עבור קיומה של המדינה. לצידם לוחמים רבים ששמם אינו מוכר. חלקם חיים וחלקם אינם בין החיים. כולם ביצעו מהלכים הרואיים לטובת המדינה. ההיסטוריה האנושית מלווה בלוחמים שחלקם הם בעלי אישיות מיוחדת ולמרות שהם ביקרו בשדה הקרב לפני אלפי שנים, השאירו את חותמם עד לימינו אנו.
בישראל יש מסורת עשירה של לחימה למען החירות והבטחת קיומה של המדינה. בטקסי יום הזיכרון אנו מוקירים את זכרם של חללי צה"ל שנפלו בקרבות ובפעולות איבה. כל שנה מוספים שמות חדשים של לוחמים שנפלו למען המולדת. הלוחמים מגלמים את רוח העם ואת הנכונות להקריב למען ערכים וחזון משותף. לוחמים אמיצים אלה ראויים להערכה ותודה עמוקה מצד העם. הם סימלו אומץ רב, כוח נפשי ונחישות במאבק לחירות ולביטחון. תרומתם למען העם והמולדת תהיה נצחית ותשמש השראה לדורות הבאים.
כאשר אנו חושבים על לוחמים אלו ועל תרומתם, האם ישנה האפשרות שנטיל ספק בעצם היותם לוחמים, מדוע הגדרת הלוחמים הפכה לדיון?
בציבור הרחב קיימת נטייה לכנות כל מי ששירת בצבא בתור "לוחם". אולם, בפועל, המונח "לוחם" מוגדר בצורה צרה בהרבה ומתייחס למעגל קטן יותר של חיילים. ברוב הצבאות, לרבות צה"ל, הגדרת "לוחם" שמורה לחיילים הלוקחים חלק ישיר בקרבות חזיתיים ופעולות לחימה ממשיות. כלומר, רק חיילים בתפקידים קרביים כמו רגלים, טנקיסטים, טייסי קרב ויחידות מתוגברות נחשבים לוחמים לפי ההגדרה הצבאית המקובלת. לעומת זאת, מרבית החיילים המשרתים בתפקידים תומכי לחימה, כמו מנהלה, תחזוקה, לוגיסטיקה ומקצועות עורפיים אחרים, אינם נחשבים לוחמים גם אם שירתו בצבא. זאת, מכיוון שהם לא השתתפו בפועל בקרבות או פעילות לחימה ישירה. חשוב להבין שהגדרה זו אינה מפחיתה מערכם וחשיבותם של חיילים בתפקידים התומכים. תפקידיהם חיוניים להצלחת המערכה ולקיומו של הצבא. אך מבחינה צבאית-מקצועית הם לא עומדים בהגדרה המצומצמת של "לוחם".
לפיכך, יש להיזהר משימוש לא מדויק במונח "לוחם" ולהימנע מלצמצם אותו לשירות צבאי בלבד. כבוד והוקרה ראויים לכל חיילי ישראל, אך התואר "לוחם" שמור לאותם חיילים שלקחו חלק ישיר בקרבות ובלחימה.
בצבא, כפי שתיארתי, הגדרת "לוחם" מבוססת על השתתפות ישירה בקרבות ופעילות לחימה חזיתית. זוהי הגדרה מקצועית ברורה. בזהירות אומר בשמם של הלוחמים, לוחמים "אמיתיים" אינם זקוקים לתעודה המגדירה אותם ככאלה. עבור לוחמים, החשיבות העיקרית היא בהכרה של חבריהם לנשק ושל מפקדיהם הישירים בכך שהם עמדו במבחן האמת ופעלו באומץ תחת אש. הערכה זו מבוססת על ביצועיהם בשדה הקרב ועל תרומתם לשרידות היחידה, פחות על תעודה או אות הוקרה רשמית.
עם זאת, במובן הסמלי ובעיקר החברתי, ישנה חשיבות להכרה רשמית בסטאטוס של "לוחם". לוחמים רבים רואים בתואר זה סמל של גאווה ומורשת לחימה. הוא מייצג את חוויותיהם הקשות והקרבתם. לכן ישנם לוחמים שמעריכים קבלת תעודת "לוחם" כסמל להישגיהם.
אך עבור רובם, החשיבות העיקרית היא בהכרה הפנימית בתפקידם ובזיכרונות המשותפים עם חבריהם ללחימה. תעודה רשמית יכולה להוות אמצעי לביטוי הערכה ציבורית, אך היא בוודאי אינה היעד העיקרי או הגדרת הלוחם האמיתי. העיקר הוא הביצוע והמעשה בשדה הקרב ולא התעודות או האותות הרשמיים. לוחם אמיתי נמדד במוכנותו לסכן את חייו ובתפקודו המצטיין בשעת אמת, ללא קשר לתארים רשמיים.
בוועדה לביטחון לאומי שעוסקת בנושא זה, התקיים לאחרונה דיון שכותרתו: ממשק עבודה בין צה"ל לבין האגף לרישוי כלי ירייה – תעודת לוחם. אפשר לציין לטובה את יו"ר הוועדה ח"כ צביקה פוגל שלצד תחושותיו כלפי הנושא המקומם כלוחם ותיק, הוא מוביל לפתרון ברגישות כאשר הוא נותן את מרחב ההתבטאות לכל אחד מהנוכחים. לצידו של היו"ר, בולט הכישרון המדהים של מי שייצגו את משרדי הממשלה שאחראים לנושא זה, להגיש הסברים מנוסחים היטב עד כדי שמפחיד לחשוב כמה אפשר לפול ברשתם וכמעט להשתכנע כמה זה בסדר העוול שנעשה ללוחמים בעובדה המקוממת שהם אינם מוגדרים לוחמים. המופע אותו חווינו בוועדה מדאיג מאוד. בעיקר קשה לי אישית לשבת בוועדה לצד שני נציגי צה"ל שכמובן הגיעו על מדים ולהקשיב לטיעונים אותם השמיעו ללא היסוס. סליחה, אך לא יכל שלא לשתף את התחושה הקשה, לצבוט את עצמי, לא מאמין שרגע לפני יום העצמאות ה – 76, בימים בהם אנו מתמודדים עם חזיתות אותן מנהל צה"ל, כאשר חיילים נהרגים בעזה ואזרחים נמצאים חטופים בידי חיות אדם, אני יושב בדיון בכנסת ישראל, שעיסוקו בהגדרת הלוחם. חלום בלהות.
אסיים בטיפה פטריוטיזם מטובל ברגש. ארץ ישראל, המדינה עליה חלמנו 2000 שנות גלות ועליה אנו נלחמים ללא הפסק מאז הקמתה וממש בימים אלו, היא ארצנו היחידה. כמאמר השיר אין לנו ארץ אחרת. מי שבחרו להיות לוחמים ולחרף נפשם עבור הארץ הזו ועבור כל אחת ואחד מאיתנו, אסור שיהיו נושא לוויכוח כל שהוא בכל הקשור לפועלם כלוחמים. סדק בהגדרתם מעלה שאלות כמו איפה זה יעצור? האם מחר יהיה דיון על דגל ישראל, האם יפתח דיון על התקווה?
אנו רואים במשימה לשמר את מעמד הלוחם כמשימה לאומית ונקדיש לה את כל אשר נדרש כדי להוריד מסדר היום את הדיון על הלוחמים, החיים והמתים. הם לוחמים עבורנו ואנו לוחמים עבורם.
